החלטה בתיק רע"א 51216-11-13

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא (כב' השופטת מ' שרביט) מיום 1.11.2013, לפיה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני (להלן: " ההחלטה").

בבית משפט השלום מתבררת תביעת המבקשים כנגד המשיבה לסילוק יד, למתן צו מניעה קבוע וסעד כספי. בתמצית נטען, כי המבקשים הינם בעלי הזכויות בדירת מגורים, מכוח ירושה (להלן: " הדירה"). אין חולק כי הדירה הושכרה בדיירות מוגנת לאחד בשם הרברט מרזל, שהחזיק בדירה שנים רבות (להלן: " הדייר"), עד לפטירתו, בחודש יולי 2012, ולאחריה, בחודש מאי 2013 נקטו המבקשים בהליכים בבית משפט קמא (ת"א 2975-05-13) כנגד בנו, גבריאל (להלן: " הבן"), שלטענתם ביקש לעשות שימוש בדירה ולהחזיק בה. בעניינו ניתן צו מניעה זמני האוסר עליו להיכנס לדירה. לאחר מספר חודשים, בספטמבר 2013, הוגשה התובענה מושא הבקשה דנא ובגדרה נטען, כי המשיבה פלשה לדירה ומחזיקה בה שלא כדין. לצד הגשת התובענה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני, לפיה התבקש בית המשפט לאסור על המשיבה להיכנס לדירה ולהחזיק בה. בית משפט קמא קבע כי בשלב זה טענות המשיבה בנגוע לזכותה להחזיק בדירה, מעוררות סימן שאלה ואולם מצא כי קיימת "... שאלה רצינית שיש לדון בה", זאת נוכח טענתה למגורים בדירה כשבע שנים, שלא נסתרה (ובניגוד לעניינו של הבן, שלא החזיק בדירה ולא טען לזכויות מכוחו של הדייר, בדירה). בנסיבות אלה, סבר בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה, שכן אם יינתן הסעד הזמני, יגרום הדבר לשלילת המשך מגוריה בדירה, ומנגד הנזק הנטען למבקשים הוא נזק כספי שניתן להיפרע בגינו מהמשיבה, ככל שתתקבל התובענה. נוכח כל האמור נדחתה הבקשה.

בבקשה שלפניי מלינים המבקשים על ההחלטה, בעיקר מן הטעם שהמשיבה לא השכילה להעמיד תשתית ולו לכאורית לביסוס טענתה לזכויות בדירה מכוחו של הדייר. עוד נטען, כי הנזק שייגרם למבקשים כתוצאה מהפגיעה הצפויה בזכויותיהם הינו חמור וקשה, נוכח טיבה של זכות הקניין בדירה, שהינה זכות יסוד חוקתית. לחלופין טענו, כי ניתן היה להתנות את אי מתן הצו בכפוף להפקדת "דמי שכירות ריאליים" בקופת בית המשפט עד למתן פסק הדין ועתרו לקבלת בקשתם לסעד הזמני המבוקש.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, זאת מבלי להיזקק לתשובת המשיבה.

הלכה פסוקה היא, כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות שעניינן סעדים זמניים וככלל ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בשיקול דעת זה, למעט במקרים חריגים (ראו: רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (פורסם בנבו, 15.11.1998); רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגריית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2) 307, 310 (2000); רע"א 8526/09 בנייני בנק בע"מ נ' דרור הדרום חברה לפיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 18.3.2010); רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (פורסם בנבו, 28.6.2010); רע"א 3851/11 נדב נ' לוי פסקה 4 (פורסם בנבו, 7.6.2011); רע"א 769/11 אלמוסיני נ' כרמון פסקה 6 (פורסם בנבו, 4.5.2011); רע"א 8240/11 ג.א מהנדסי הצפון בע"מ נ' תאגיד המים והביוב האזורי "אלעין" בע"מ (פורסם בנבו, 4.12.2011). המקרה שלפניי אינו בא בגדרי אותם מקרים חריגים.

למעלה מהדרוש יצוין, כי גם לגופו של עניין אין ליתן למבקשת רשות ערעור. השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע אם להיעתר לבקשת סעד זמני, נגזרים מתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולפיהם על בית המשפט להשתכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תביעה וכן עליו להביא בחשבון את מאזן הנוחות, קרי: הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב, אם יינתן, כאשר בין אלה קיים יחס גומלין המוכר כ"מקבילית כוחות" (רע"א 10509/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בגס (פורסם בנבו, 25.12.2005)). כמו כן, על בית המשפט לבחון במסגרת הבקשה למתן סעד זמני את ניקיון הכפיים של הצדדים, שיקולים שביושר ובצדק - " אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין"- כאמור בתקנה 362(ב)(2), את סוג הסעד, היקפו ותנאיו (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 521 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: " גורן")). שיקול נוסף שעל בית המשפט לתת דעתו עליו נוגע לזהות הסעדים המבוקשים, הן בבקשה והן בהליך העיקרי (רע"א 2059/98 וולטה ייצוב קרקע בע"מ נ' P.R.S מדיטרניין בע"מ, פ"ד נב(4) 721, 732 (1998); רע"א 2430/91 טיב טירת צבי, שותפות רשומה מקיבוץ טירת צבי נ' דליקטיב הקניון, פ"ד מה(4) 221 (1991)).

זאת ועוד, מטרתו של סעד זמני הוא להבטיח שמירה על המצב הקיים ביום הגשת התובענה, מצב העלול להשתנות אם לא יינתן הסעד, באופן שיאפשר מימוש פסק הדין לטובת הזוכה הפוטנציאלי(רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל נ' ICC Industries Ltd. (פורסם בנבו, 28.11.2007). סעד בינים אינו ניתן כדבר שבזכות, אלא תלוי בהתקיימותם של נסיבות מיוחדות, שיצדיקו לתתו למבקש עוד בטרם נתבררה תובענתו ובטרם הוכחה צדקתה. על מבקש צו הביניים לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק את ההתערבות המוקדמת (רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בתל אביב-יפו נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ (פורסם בנבו, 17.12.1992)).

מן הכלל אל הפרט: בית משפט קמא הגיע למסקנה, שאין מקום להיעתר לבקשה למתן סעד זמני, בעיקר בשל מאזן הנוחות שנטה באופן מובהק לטובת המשיבה,  זאת לאחר שבחן את טענות המבקשים באופן מפורט, ובנסיבות העניין לא ראיתי צידוק להתערב בהחלטתו המנומקת.

יוטעם, כי על אף שהסעד הזמני הוכתר כצו מניעה זמני, לפיו התבקש בית המשפט לאסור על המשיבה, או מי מטעמה, להיכנס ולהשתמש בדירה מושא הסכסוך, למעשה מדובר בצו עשה זמני, המשנה את המצב הקיים, זאת נוכח טענת המשיבה (שלא נסתרה) כי מתגוררת בדירה מזה כשבע שנים. במצב דברים זה, הלכה מושרשת היא, כי צו עשה זמני העשוי לשנות את המצב הקיים לא יינתן על דרך השגרה, עוד לפני שנערך בירור כדבעי של טענות בעלי הדין (רע"א 338/88 חמיס נ' שטרן, פ"ד מג(4) 552), והוא יינתן רק במקרים חריגים, משנוכח בית המשפט כי התערבותו הינה חיונית כדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם (רע"א 7477/13 גלריית עדן בע"מ נ' דגנית בלכנר פלד (פורסם בנבו, 3.12.2013); רע"א 5255/05 מר מוני קובל-חבר ועד המהנדסים בחברת החשמל מרחב הצפון נ' הסתדרות הכללית החדשה - האגף לאיגוד מקצועי (פורסם בנבו, 7.8.2005); גורן, בעמוד 543)).

זאת ועוד, הסעד הזמני חופף את הסעד העיקרי המבוקש בתביעה העיקרית וכידוע, תנאי בל יעבור הוא כי הצו הזמני יהא טפל לתביעה עצמה, ומטרתו תהא להבטיח את יעילותו של הסעד העיקרי אשר יינתן לאחר מכן (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 614 (מהדורה שביעית, 1995)). לפיכך, רק במקרים מיוחדים וחריגים, שעל פיהם יש לדון במסגרת הבקשה לסעד זמני בצורך במתן הסעד העיקרי עצמו, ישקול בית המשפט מתן סעד זמני הזהה לסעד העיקרי.

במקרה דנן, לא מצאתי נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהכלל וליתן למבקשים סעד זמני המשנה את המצב הקיים, וקובע עובדות מוגמרות לגבי סעד זה, עוד בטרם נתבררה התביעה העיקרית.

בשולי הדברים אעיר, כי לא הובא כל טעם מבורר שהצדיק את השיהוי של מספר חודשים בהגשת הבקשה. כידוע, מבקש שהשתהה בפנייתו לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני, יתקשה לשכנע את בית המשפט בקיומה של דחיפות, ולעתים עשוי השיהוי לבדו לשמש טעם מספיק לדחיית הבקשה למתן סעד זמני.

בנוסף, המבקשים לא השכילו לבסס את טענתם כי עלול להיגרם להם נזק משמעותי באם תידחה בקשתם, באופן שלא ניתן יהיה לפצותם עם סיום ההליכים וקבלת התביעה. מנגד, נדמה שאין צורך להכביר מילים בדבר הנזק שעלול להיגרם למשיבה, המתגוררת לטענתה בדירה מזה שבע שנים, אם יינתן צו "לסילוק ידה" הגם באופן זמני, מהדירה.

ולסיום, לא הובררה טענת המבקשים לפיה ניתן היה, לחלופין, להטיל על המשיבה להפקיד ערובה כתנאי לאי כניסתו של הצו הזמני לתוקף. המסגרת הדיונית לסעד זמני קבועה בפרק כח לתקנות סדר הדין ועל פיה בית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להפקדת ערובה על ידי המבקש. מכאן, בגדר הליך למתן סעד זמני אין להטיל תנאים על המשיב ונדמה כי הדברים פשוטים וברורים.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובת המשיבה, לא ייעשה צו להוצאות.

הפיקדון יוחזר למבקשים.

המזכירותתשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"ד, 05 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: